עבור אנשים מסוימים, תיק יד נראה כמו דבר מיותר ושטחי שרק מצוין לשאת את חפצינו ממקום למקום. כמובן שיש רמות משתנות של הנוף הזה, עם חלקם אכפת מה התיק שלהם נראה או מרגיש כמו קצת יותר אבל לא ממש נותן לו מחשבה רבה מעבר לתפקידו. ואז, יש כאלה כמונו, שהתיקים שלהם מרגישים כמו הרחבות של עצמם, מה שהופך את הבחירה למה לסחוב להרגיש הרבה יותר מחושב ואישי מאוד.
אמנם מעולם לא הייתי במצב להיות מחונן תיק או מוצרי יוקרה בכלל, לצורך העניין, אני בדרך כלל מתקצב וחוסך עבורם בעצמי. ובכל זאת, תמיד חלמתי בהקיץ עד כמה זה צריך להיות מרגש ביום הולדת או במהלך תקופת החגים, או אפילו ‘רק בגלל’ לראות בוטגה ירוק, לואי ויטון צהוב, כחול פראדה, או כל קופסת צבע שהיית עושה רוצה לפתוח ישיבה שם עם שמך עליו. הציפייה למה שנמצא מתחת לצבע החלומות שלך כולם עטופים בקשת יפה שקוראת את שם המעצב האהוב עליך. אהה, חלום … נכון?
ככל שאני מתבגרת, הרבה יותר אישי אני מוצא את התיקים שלי, ואני רוצה במהלך הרכישה שלי, לנתח בקפדנות את הסגנונות השונים שאני רוצה ואת הגדלים והצבעים המוצעים. התיק עצמו הוא הרבה יותר מסתם התיק, הוא קשור לתהליך וזה תהליך אינטימי בזה. הרבה ארנקים היום עולים אגורה יפה, אלא אם כן הנותן בטוח לחלוטין שהתיק הוא באמת “אחד”, באופן אישי אני חושב שעדיף לשידור בצד הזהירות ולהציע לקחת את אהובך לקניות או להשיג אותם כרטיס מתנה למה שנוח לך לבזבז.
מנקודת המבט של המקלט, כמה מאכזב זה יהיה לפתוח משהו יקר שאתה לא באמת אוהב? באופן אישי, המחשבה לאכזב והחרדה שהייתי מרגישה בכך שלא ממש תאהב משהו כל כך יקר אבל לא לרצות לפגוע ברגשותיו של הנותן על ידי אמירת משהו מספיק לי כדי להטיל ספק באמת ברעיון של מוצרי יוקרה כמתנות. עם זאת, בצד ההפוך, האם באמת יש מתנה הרבה יותר סנטימנטלית מאשר ארנק לאספן אם זה הולך נכון? לעת עתה, הייתי אומר להמשיך בזהירות בכל החזיתות.
מה אתה חושב? האם היית נותן למישהו לבחור תיק עבורך במתנה? או האם תיק יד הוא פריט שאתה מעדיף לבחור בעצמך?